אתר עצמאי שאינו משויך לגלריה בורגזה.
שעות פתיחהסגור
יום שישי, נובמבר 20, 2026
Piazzale Scipione Borghese 5, 00197 רומא, איטליה

איך הפך אוסף בורגזה למוזיאון

עקבו אחר בחירות האספנים, מקורות היצירות והשינויים בהצגתן כדי להבין את הגלריה של היום.

כ־8 דקות קריאה
13 פרקים

פאולוס החמישי ושיפיונה בורגזה

Villa Borghese, associated with Cardinal Scipione Borghese

מעמדה של משפחת בורגזה ברומא התחזק באופן מכריע בשנת 1605, כשקמילו בורגזה נבחר לאפיפיור פאולוס החמישי. אחיינו, הקרדינל שיפיונה קפארלי בורגזה, ניצל את מעמדו בחצר האפיפיור להזמנות אדריכליות ולאיסוף אמנות. האוסף לא נועד בתחילתו להיות סקירה כרונולוגית של אמנות אירופה עבור קהל ציבורי. הוא שיקף משאבים, קשרים וטעם של משפחה מסוימת, תוך שילוב יוקרת העת העתיקה עם עניין באמנים בני התקופה.

הרקע הזה מסביר את הקשר ההדוק בין היצירות למקום. הווילה נועדה להתבוננות באמנות, אך גם לקבלת אורחים ולהצגת מעמדו ובקיאותו של הבעלים. שיפיונה רכש עבודות שכבר זכו להכרה ובמקביל תמך בכישרונות מתפתחים. לכן כדאי לשאול לא רק מה ביקש האמן לעשות, אלא גם מדוע רצה האספן להחזיק ביצירה. המטרות אינן בהכרח זהות, אך יחד הן מסייעות להבין את אופיו של האוסף.

בניית הווילה מחוץ לפורטה פינצ'אנה

Exterior architecture of the Borghese villa

הבנייה החלה ב־1607 על אדמות המשפחה מחוץ לפורטה פינצ'אנה. פלמיניו פונציו ניהל את עיקר השלב המוקדם עד 1613, ולאחריו המשיך ג'ובאני וזנציו, הידוע גם כיאן ואן סאנטן. המבנה התבסס על מסורת הווילה הרומית שמחוץ למרכז העיר: מקום למנוחה, לאירוח ולאוספים, בנפרד מבית המשפחה העירוני. רכישת חלקות סמוכות הרחיבה בהדרגה את השטח סביב הבית המרכזי לפארק גדול.

חלקי המבנה הבולטים והאכסדרה המחברת ביניהם קישרו את החדרים לגן. תבליטים ופסלים עתיקים בחזית רמזו על אופי האוסף עוד לפני הכניסה. וזנציו פיקח גם על עבודות בבית הציפורים ובגנים, והרחיב את הזיקה בין טבע, אדריכלות ואמנות מעבר למבנה הראשי. ההליכה בפארק כיום יכולה לסייע בהבנת תפקידה המקורי של הווילה, אף שהפארק והמוזיאון פועלים כעת לפי הסדרי כניסה שונים.

אספנות, הזמנות וכוח

Sculpture collection displayed in the Borghese villa

האוסף לא גדל רק באמצעות רכישות רגילות. החרמת ציורים מסדנת קוואלייר ד'ארפינו ב־1607 העבירה לשיפיונה כמאה עבודות, ובהן ציורים מוקדמים של קאראווג'ו. רכישת אוספים קיימים אפשרה גם לאגד במהירות אמנים מאסכולות ומדורות שונים. אירועים כאלה ממחישים עד כמה בעלות על אמנות נקשרה למעמד פוליטי ברומא האפיפיורית. הדרך שבה הגיע חפץ לאוסף היא לכן חלק מהותי מסיפורו, ולא פרט שולי לצד שם היוצר.

להזמנת יצירות חדשות היה תפקיד משלים. התמיכה בברניני הצעיר הצביעה לא רק על עושר, אלא גם על יכולת לזהות ולטפח כישרון. הפסלים העתיקים חיברו את המשפחה לסמכות העבר, והפיסול החדש ביטא עניין בחידושים בני הזמן. כך נוצר אוסף עשיר, אך תהליך היווצרותו לא היה ניטרלי. הכרת מקורן של היצירות מאפשרת להעריך הישג אמנותי בלי להתעלם מיחסי הכוח שסייעו לרכז אותן במקום אחד.

קאראווג'ו באוסף בורגזה

Caravaggio's Saint Jerome in the Borghese collection

ששת ציורי קאראווג'ו של המוזיאון מוצגים בדרך כלל יחד באולם סילנוס שבקומת הקרקע. נער עם סל פירות ובכחוס החולה הגיעו בעקבות החרמת אוסף קוואלייר ד'ארפינו. ביצירות המוקדמות הללו כדאי לבחון את הפירות, העלים וגוני העור לא פחות מהבעות הפנים. התבוננות מדויקת בחפצים אינה רק מילוי דקורטיבי: היא מעצבת את המרקם ואת תחושת הנוכחות של העולם המצויר.

הירונימוס הקדוש והמדונה עם הילד ואנה הקדושה מציגים דרכים אחרות לארגון אור, מחוות ונושא דתי. ההשוואה מלמדת יותר מתיאור כל הציורים כדוגמאות לסגנון דרמטי יחיד. לאולם עצמו היסטוריה נפרדת: העיטור מהמאה ה־18 לא נוצר עבור תצוגת קאראווג'ו עכשווית. הקיבוץ הנוכחי מקל ללמוד את האמן, ואילו המרחב שסביבו שומר עקבות של תפיסות אחרות של איסוף והצגה.

הפסלים המוקדמים של ברניני

Apollo and Daphne, one of Bernini's Borghese commissions

חסותו של שיפיונה נתנה לג'אן לורנצו ברניני הזדמנות לפתח קבוצות דמויות מורכבות. אניאס, אנכיסס ואסקניוס, דוד ואפולו ודפנה מספרים באמצעות תנוחה, הבעה וכיוון התנועה. עיבוד שונה של המשטחים גורם לאותו שיש להזכיר עור, בד או צמח. המיומנות הטכנית משרתת את התוכן: היא מאפשרת לצופה לחוש באירוע מתפתח בתוך חומר שאינו זז.

קטלוג המוזיאון מתארך את דוד לשנים 1623–1624. פיתול הגוף והפנים המרוכזות מכוונים את המבט לפעולה אחת. הפסל נועד במקור לעמוד ליד קיר; אזורים לא גמורים מאחור קשורים לתכנון הזה. פסל הניצב בנפרד אינו בהכרח מיועד מלכתחילה לצפייה שוות ערך מכל הכיוונים. העברתו המאוחרת יכולה לשנות את סדר הגילוי ואת חוויית הצופה גם בלי שינוי בשיש עצמו.

איך להתבונן באפולו ודפנה

Detail of Apollo and Daphne by Bernini

ברניני עבד על אפולו ודפנה בשנים 1622–1625, על פי סיפור מהמטמורפוזות של אובידיוס. במרכז נמצאת הפיכתה של דפנה לעץ: אצבעות נעשות עלים, כפות רגליים שורשים והגוף מתכסה בקליפה. המשימה אינה רק לחקות כמה סוגי משטחים, אלא להראות רצף ביניהם. המקום שבו העור הופך לעץ מדגים איך רגע קפוא אחד מסוגל למסור תחושה של זמן ושל שינוי.

הקבוצה ניצבה תחילה סמוך לקיר ועל בסיס נמוך מהנוכחי. המיקום השפיע על הסדר שבו גילה המבקר את הדמויות ואת פרטי ההשתנות. בעת ארגון הווילה מחדש בסוף המאה ה־18 הפכה היצירה למוקד של אולם שעיטוריו התחברו לנושאה. התצוגה הנוכחית משלבת אפוא שתי החלטות היסטוריות: הרעיון המקורי של ברניני ותפיסה מאוחרת של הצגה. בחנו את הפרטים העדינים וגם את היחס של הפסל לחדר כולו.

רפאל וציור המזבח של משפחת בליוני

Historic gallery rooms within the Borghese villa

ההורדה אל הקבר של רפאל נושאת חתימה ותאריך 1507. אטלנטה בליוני הזמינה אותה עבור הקפלה המשפחתית בסן פרנצ'סקו אל פראטו בפרוג'ה. הציור מציג את נשיאת ישו אל הקבר, והמחוות וחלוקת המשקל קושרות בין קבוצות הדמויות. רישומי ההכנה שנשמרו מתעדים את התפתחות הקומפוזיציה. היצירה קודמת להזמנותיו הגדולות של האמן ברומא ומראה חיפוש אחר סיפור דינמי יותר במסגרת ציור המזבח.

ב־1608 הוצא הלוח המרכזי בחשאי מפרוג'ה והועבר לרומא, שם העניק אותו פאולוס החמישי לשיפיונה. המעבר מדגים את תפקידה של סמכות פוליטית בעיצוב האוסף. המזבח המקורי כלל גם תמונה עליונה וסצנות קטנות בפרדלה, השמורות כיום במקומות אחרים. הציור בגלריה הוא אפוא גם יצירת מופת עצמאית וגם חלק ממכלול גדול יותר, שהיה קשור לקפלה מסוימת ולזיכרון המשפחה המזמינה.

טיציאן ופרשנויות התמונה

Painted ceiling and gilded decoration in Galleria Borghese

את אהבה שמימית ואהבה ארצית קשה לצמצם לסיפור אחד. שתי נשים יושבות לצד סרקופג עתיק המשמש אגן מים, ביניהן קופידון ומאחוריהן נופים שונים. קטלוג המוזיאון מתארך את התמונה ל־1515–1516 ודן בקשר אפשרי לנישואי ניקולו אורליו ולאורה בגרוטו. סמלי המשפחות ופריטים הקשורים לחתונה תומכים בהקשר זה, אך אינם פותרים את משמעותו של כל פרט.

השם המוכר אינו הסבר מלא שהותיר טיציאן עצמו. פרשנויות השתנו לאורך הדורות, וגם המקור המוקדם וההגעה לאוסף בורגזה כוללים אי־ודאות. הקטלוג הנוכחי מעניק משקל לקריאה בהקשר של נישואים. אפשר להתחיל בבחינת הבדים, המים, האור והמחוות, ואז להשוות הסברים. השארת שאלות פתוחות נאמנה יותר למצב המחקר מהחלפת תמונה מורכבת באגדה פשוטה.

עיצוב פנים חדש במאה ה־18

Decorated ceiling and sculpture displays in the Borghese villa

חלק גדול מהפנים הנוכחי נובע מהחידוש שקידם מרקנטוניו הרביעי בורגזה החל מ־1770, בהובלת האדריכל אנטוניו אספרוצ'י. ציירים, פסלים ובעלי מלאכה מומחים עבדו יחד ליצירת חדרים מתואמים. פסלים חשובים הוצבו במרכז, והעיטור שסביבם פיתח את נושאיהם. לא הייתה זו רק תחזוקה של הווילה הישנה של שיפיונה, אלא פרשנות מחודשת לאוסף שהתקבל בירושה באמצעות דרך הצגתו.

אולם הכניסה ממחיש זאת היטב. התקרה של מריאנו רוסי, שנוצרה בשנים 1775–1779, מחברת היסטוריה ומיתולוגיה רומיות עם מידות טובות ויוקרת המשפחה. פסלים עתיקים, עיטורי קיר ופסיפסים שנוספו מאוחר יותר נמצאים באותו חלל. לכן מבט רק בחפצים שבגובה העיניים אינו מספיק. הרצפה, הקירות והתקרה מראים יחד איך החדר כולו מכוון את תשומת הלב והופך ליצירה בפני עצמה.

הפסלים העתיקים והמכירה לנפוליאון

Classical statues and busts displayed in Galleria Borghese

הפיסול העתיק היה עמוד תווך עצמאי באוסף מראשיתו, לא רק רקע ליצירות המאוחרות המפורסמות. שיפיונה השיג עתיקות ברכישות ובממצאים, ויורשיו השתמשו בהן לקשור את המשפחה לעברה הקלאסי של רומא. ב־1807 כפה נפוליאון מכירה רחבת היקף על קמילו בורגזה, בעלה של אחותו פאולינה. היצירות עזבו את הווילה בשנים 1807–1808 והפכו לחלק חשוב מאוסף העתיקות בלובר.

היציאה שינתה יותר ממספר החפצים. חלק מהחדרים עוטרו סביב פסל מסוים, והיעדרו שינה את הקשר בין האמנות למרחב. במאה ה־19 הוספו תחליפים וממצאי חפירות חדשים, אך הסידור הקודם לא פשוט שוחזר. שמות חדרים ונושאי תקרות עדיין עשויים להפנות ליצירות הנמצאות כיום במקום אחר. לכן אפשר לקרוא את תולדות המוזיאון גם דרך היעדרות, החלפה וסידור מחדש.

קנובה ופאולינה בונפרטה

Pauline Bonaparte as Venus Victrix by Antonio Canova

קמילו בורגזה הזמין מאנטוניו קנובה את דיוקן פאולינה ב־1804; נתוני המוזיאון מתארכים את פסל השיש ל־1804–1808. היא מוצגת כוונוס המנצחת, עם תפוח המזכיר את משפט פאריס. היצירה משלבת דמות מזוהה ממשפחת נפוליאון עם אלה קלאסית. התנוחה המאוזנת ועיבוד המשטחים המדויק יוצרים שפה נאו־קלאסית השונה מהדגש על תנועה אצל ברניני. שני הכיוונים ניתנים להשוואה באותו מוזיאון.

המזרן והכריות הנראים כשוקעים תחת המשקל הם חלק מרכזי באשליה. בסיס הספה מסתיר גם מנגנון שנועד לסובב את הפסל ולשנות את זווית הצפייה. היצירה עברה בין כמה בתי מגורים, ורק ב־1889 הוצבה במקומה הנוכחי. ההתאמה לעיטור הוותיק יותר של ונוס בתקרה היא תוצאה של בחירה מאוחרת, ולא הוכחה שהחדר והפסל תוכננו מלכתחילה יחד.

מרכוש משפחתי למוזיאון ממלכתי

Galleria Borghese, now a public museum in Rome

המשפחה ניסתה לשמור את הרכוש והאוסף יחד באמצעות הסדרי ירושה שנודעו בשם fideicommissum. הם לא מנעו כל מכירה או שינוי, אך מסייעים להבין כיצד נשמר גרעין גדול ומזוהה במשך דורות. ב־1902 רכשה המדינה האיטלקית את המוזיאון ואת גלריית הציורים. שימורו, חקירתו ופתיחתו לציבור של אוסף שנוצר ממשאבים פרטיים והעדפות אישיות נעשו לאחריות ציבורית.

החלפת הבעלות לא הפכה את הווילה לחלל תצוגה ניטרלי שאפשר לשנות בחופשיות. חדרים היסטוריים, קבוצות יצירות שהתקבלו בירושה ומגבלות אדריכליות המשיכו לקבוע את ההצגה ואת תנועת הקהל. בכך שונה בורגזה ממוזיאון חדש המסדר אמנות לפי אסכולה או תקופה. נשמרות כאן גם יצירות יחידות וגם עקבות האופן שבו דורות קודמים ביקשו להראות אותן. הביקור מלמד אפוא גם על תולדות התצוגה עצמה.

שימור ומחקר כיום

Restoration work at Galleria Borghese

בדיקות בזמן שימור יכולות לחשוף שיטות עבודה המוסתרות מאחורי המשטח המוגמר. בחינת אפולו ודפנה ב־1997 סייעה, למשל, להבין כיצד ברניני הגן זמנית על פרטים עדינים בגבס מפני רעידות בשלבי גילוף מאוחרים יותר. ממצאים כאלה עוסקים בחומר ובסדר העבודה, לא רק בכישרון טכני. שימור פירושו יותר משמירת מראה נאה: הוא משאיר ראיות חומריות לשאלות ולמחקרים בעתיד.

הקטלוג הדיגיטלי, חקר מקורן של היצירות, תערוכות והשאלות ממשיכים להרחיב את הידע על האוסף. במקביל, שירות למבקרים ונגישות צריכים להתחשב בבניין היסטורי. חיבור בין עבודת האמנים, בחירות האספנים, רעיונות המעצבים והטיפול כיום מסביר טוב יותר את ייחודו של המקום. גם שינויי תצוגה ומסלול הם חלק מהמשימה המתמשכת: להגן על האמנות ובה בעת להציג אותה באופן מובן ונגיש.

דלגו על התור עם הכרטיסים שלכם

גלו את אפשרויות הכרטיסים המובילות שלנו, לשיפור הביקור עם כניסה מהירה והדרכה מקצועית.